רודולפינה מנצל – היהודיה וכלבי המלחמה של הנאצים

רודולפינה מנצל אימנה כלבי המלחמה של הנאצים, בשפה העברית.

הבריחה לארץ ישראל בזמן עליית הנאציזם באירופה.

הקמת מרכז אילוף ראשון מסוגו בישראל, הקמת יחידת הכלבנים של צה"ל – יחידת עוקץ.

כולם צריכים לדעת ולהכיר את פועלה של רודולפינה מנצל.

רודולוף ורודולפינה מנצל, המאמר הבא מוקדש לאנשים חשובים באמת.

הבית ברחוב ברק 53 בקריית מוצקין שימש בין השנים 1939 ל-1972 כמרכז עולמי לגידול ואילוף כלבים תחת השם "המכון לחקר כלבים ואילופם". את המכון, הקימו הזוג רודולפינה ורודולף מנצל, זוג כלבנים יהודים בעלי מוניטין בינלאומי גדול ומרשים, בתחום אילוף ואימון כלבים למשימות מיוחדות.

רודולפינה מנצל – רקע

רודולפינה מנצל (במקורה – רודולפינה לבית וולטוך) נולדה בשנת 1891 בעיר וינה כבת למשפחה יהודית מבוססת ואמידה. כשהייתה רודולפינה בת 4, ננשכה ע"י גור כלבים של שכניה בעת ששיחקה איתו.

בעוד שאצל ילדים אחרים אירוע כזה היה עלול לפתח רתיעה או פחד מפני כלבים, אצל רודולפינה הקטנה עורר האירוע רצון להתקרב לבעלי החיים הפרווריים האלה דווקא יותר. בגיל 14, כל השכונה בה גרה משפחתה של רודולפינה הכירה אותה כילדה שאספה ואימצה לחיקה את כל הכלבים המסכנים, המשוטטים והמוזנחים באזור.

משפחתה של רודולפינה, לעומת זאת, פחות התלהבה (בלשון המעטה) מנטייתה של הנערה להביא הביתה כל כלב משוטט, וסירבה לאפשר לה להכניסם הביתה. כך, מצאה את עצמה רודולפינה משלמת לשכנים שלה את כל דמי הכיס שלה שאספה, פרוטה לפרוטה, רק בכדי שישמרו על הכלבים העזובים שהיו יקרים לליבה.

ואל ייקל הדבר בעיניכם, שכן, בתקופות מסוימות, מספרם של בני חסותה של רודולפינה הגיע ל-20 כלבים ואף ליותר!

כבר בילדותה, הייתה רודולפינה מנצל גאוות אביה, כשניצחה בוגרים ממנה במשחקי השחמט שבבתי הקפה שבווינה. כנערה הייתה רודולפינה מהסטודנטיות החלוצות במקצועות הריאליים באוניברסיטת וינה – מתמטיקה וכימיה.

כבר מגיל צעיר היא הגדירה את עצמה כציונית וכסוציאליסטית. אולם, כשביקשה להתקבל לשורותיו של ארגון הסטודנטים הציוני בווינה "תיאודור הרצל" (ארגון, שאז, כל החברים בו היו גברים), היא נתקלה בהתנגדות של סטודנט אחד בלבד – הסטודנט לרפואה רודולף מנצל.

כשנעדר מנצל מהישיבות בווינה לרגל חופשה, התחכמה לו רודולפינה ויזמה הצבעה על קבלתה לארגון. כך, יצרה רודולפינה מנצל הצעירה תקדים, תקדים אחד מיני רבים שהיא עוד תיצור במהלך חייה.

עם סיום לימודיה וסיום לימודי הרפואה של ד"ר מנצל, בשנת 1916, זמן לא רב לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נכנסו השניים בברית הנישואין, ויצרו לעצמם שותפות אישית ומקצועית שנמשכה מעל ל-50 שנים.

במלה"ע ה1, שירת ד"ר רודולף מנצל כרופא בצבא האוסטרו-הונגרי, בעוד שרודולפינה מצאה עבודה ככימאית. בסיום המלחמה עבר הזוג לעיר לינץ, מקום הולדתו של אדולף היטלר, ומקום מושבה של קהילה יהודית שמנתה כ-900 איש.

ד"ר מנצל עבד כרופא, אולם רודולפינה מנצל נאלצה למצוא מקור תעסוקה חדש, שכן העיר לינץ לא הייתה מסוגלת להציע לרודולפינה המוכשרת את אותן ההזדמנויות להמשך פיתוח הקריירה המקצועית שלה ככימאית, כמו שהציעה העיר וינה.

רודולפינה שוב והפכה לפעילה במסגרת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית שבמקום, מבלי להסתיר את יהדותה. יתרה מכך, היא החלה לשאת הרצאות על ציונות, וזאת, משום שלדעתה, הקבוצות היהודיות שפעלו במקום לא היו ציוניות דיין לטעמה.

הכלבים של רודולפינה

היה זה בלינץ כשרודולפינה אימצה את גור הכלב הראשון, גור דוברמן פינצ'ר (שמת זמן קצר לאחר מכן באופן מפתיע ממחלה). לאחר מותו, אימצו הזוג מנצל גור בוקסר, שלו קראו בשם "מוגלי".

מוגלי היה עתיד לשנות את כל מהלך חייהם של רודולף ורודולפינה מנצל, והפך לראשון מבין מאות הכלבים שבני הזוג יחזיקו ויאלפו במהלך חייהם המשותפים. כאישה שגובהה בקושי מטר וחצי, וכמי שלא ידעה, למעשה, כלום על כלבים והתנהגותם, התקשתה להתמודד רודולפינה עם גור הבוקסר השרירי ומלא המרץ!

יחד עם זאת, רודולפינה מהירת התפישה וחדת המחשבה התגברה במהירות על חוסר הידע שלה בנוגע לעולם הכלבים והפכה לקוראת נלהבת של ספרים שעסקו בטכניקות אילוף לכלבים, שאותן יישמה על מוגלי.

אהבתה הבלתי מתפשרת של רודולפינה לציונות שבו התמידה לאורך כל קריירת הפעילות שלה, ללא קשר למקום שבו אולפו הכלבים או למטרת אילופם.

בתוך מספר שנים ספורות פתחו הזוג מכון לאילוף כלבים בביתם, שבו גידלו ואילפו כלבים. כמו כן, ביצעו בני הזוג מחקרים פסיכולוגיים פורצי-דרך בכלבים, והעבירו קורסים לאילוף כלבים לצרכי שמירה ואבטחה.

למרות שמרבית הכלבים נשלחו לפעילות בישוב היהודי שבא"י, חלק מהכלבים נרכשו ע"י המשטרה האוסטרית, כמו גם על ידי הצבא הגרמני (שלימים, הפך לצבא הרייך השלישי). וכך, בטוויסט משעשע ואירוני שאותו שומרת ההיסטוריה לעצמה, אותם כלבי עבודה ראשונים ששירתו את הצבא הגרמני צייתו לפקודות שניתנו להם, אך ורק בעברית!

בית הגידול לבוקסרים של בני הזוג נשא את השם "בני השטן" וצאצאיהם (וצאצאי-צאצאיהם שירתו ככלבי הגנה, גישוש וקרב את יישובי א"י בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת.

בני הזוג מנצל עולים לארץ ישראל

בשנת 1934 הגיעו לראשונה בני הזוג לישראל והעבירו קורס לנוהגי כלבים. שלוש שנים לאחר מכן, ב-1937, הם הגיעו לכאן בשנית, והפעם, העבירו למדריכים שיוכלו להפיץ את טכניקות העבודה שלהם באימון והכשרת כלבים להגנה על יישובים.

בעקבות האנשלוס – סיפוח אוסטריה לגרמניה בשנת  1938הורה היטלר להעביר את בני הזוג מנצל למחנה של הצבא הגרמני, כדי שיעבדו בשירותו. בעזרתו של סגן מפקד האס-אס בלינץ, שהיה חבר קרוב של בני הזוג מנצל, הם נמלטו, וב-12 בספטמבר 1938 הגיעו עם אחדים מכלביהם לארץ ישראל. בני הזוג התגוררו בקיבוץ רמת יוחנן, ולאחר מכן עברו לקריית מוצקין, שם הקימה מנצל את "המכון לחקר כלבים ואילופם". במכון עסקו תחילה באילוף כלבים לצורכי ביטחון, ובין השאר הוכשרו בו כלבים לגילוי מוקשים. בהדרגה הפך המכון למרכז ארצי לגידול כלבים גזעיים, בין השאר לצורכי חקלאות.

באותה השנה הם הגיעו לכאן בפעם האחרונה כאורחים, קבעו את מושבם בארץ ישראל, שבה הקימו את המכון שאותו הזכרנו בתחילה.

בשנת 1942 פנה אליה הצבא הבריטי, כדי שתכשיר 400 כלבים למען הכוחות שפעלו בצפון אפריקה. מנצל נועצה במשה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, והוא הורה לה להיעתר לבקשה. הבריטים הבטיחו שלא ישתמשו בכלבים אלה נגד יהודים, ועמדו בהבטחתם.

למרות המוניטין הבינלאומי שהיה לבני הזוג בתחום הכלבנות, האילוף והפסיכולוגיה הכלבית, ההתחלה בא"י הייתה לא קלה. במשך למעלה משנתיים המתין ד"ר מנצל לקבלת אישור רשמי מממשלת המנדט לעסוק במקצועו – רפואה.

אולם, מכשולים כאלה לא יעצרו את הזוג מהגשמת חזון חייו, וכך, סמוך מאד להגיעם הם החלו בהנחת הבסיס לארגון הכלבנות הממוסדת בארץ ישראל. ראשון, הוקם בחיפה מועדון הכלבנים החיפאי, ואף תערוכת הכלבים הראשונה בארץ התקיימה בעיר בשנת 1942.

במקביל, בתמיכת ההגנה הוקם הארגון של נוהגי כלבי שירות (ארגון, שתחת מסווה שלו כמועדון אזרחי) דאג לספק להתיישבות היהודית בא"י כלבי שירות מיומנים שאולפו לשמש להגנה ולתקיפה. במלה"ע ה-2 חלק מכלבי מנצל "גויסו" לצבא הבריטי בשל יכולות גילוי המוקשים שלהם. שכן, אחד מההישגים החשובים ביותר שבו התגאו בני הזוג מנצל היה אילוף הכלבים לפעולות צבאיות מובהקות כדוגמת גילוי מוקשים.

ב-1948 נסגר המכון בקריית מוצקין, ועל בסיס יחידת הכלבנים של ההגנה (היחידה שנוסדה בליווי המקצועי של רודולפינה מנצל), צמחו והתפתחו הבסיס ליחידת עוקץ – יחידת הכלבנים של צבא ההגנה לישראל, כמו גם הבסיס לפתיחתה של יח' הכלבנים של משטרת ישראל.

במהלך השנים, עסקה רודולפינה מנצל גם בטיפוח ופיתוח גזע הכלבים הארץ-ישראלי המקומי הייחודי, הכנעני – הגזע הלאומי היחדי של מדינת ישראל, ולחמה רבות כדי להקנות לו את הייחוד וההגדרה של גזע כלבים מוכר רשמי.

עבודתם המחקרית של בני הזוג תומצתה לשישה ספרים ולעשרות מאמרים, שאותם כתבו בני הזוג ותורגמו לשפות השונות.

בני הזוג גם התרחבו לפעילות האזרחית כשארגנו קורסים שעניינם השיפוט בתערוכות כלבים.

בנוסף, הם החלו בהליכים הנחוצים להקמת מוסד שעסק באילוף כלבי הנחייה לעיוורים – "המכון לניידות העיוור והתמצאותו", שאותו חנכה הגב' הלן קלר ב-1953. המכון נוהל על ידי "ד"ר רודולף מנצל עד לפטירתו בשנת 1971. עם פטירתו של בעלה האהוב ושותפה לאהבה לכלבים, עברה רודולפינה מנצל לבית אבות "בני ברית" בחיפה, שם היא נפטרה בשנת 1973.